Thong Nai Pan היא אחת מרצועות חוף היפות בקופנגן. היא מספקת חופשה במלונות פאר כמו גם טיול תרמילאים בתקציב נמוך. היא אחד היעדים הפופולרים בקופנגן שתיירים נמשכים אליה.
רצועת Thong Nai Pan מתחלקת לשני חופים: Thong Nai Pan Noi ו-Thong Nai Pan Yai, כאשר רכס קטן מפריד ביניהם.
Thong Nai Pan Noi
הוא החוף הצפוני והיוקרתי יותר. בחוף הזה נמצאים מלונות הדלאקס של קופנגן.
איפה ישנים
בנוסף ל-Santhiya Resort & Spa, ששוכן בחוף משלו צפונית לחוף Noi, תמצאו את Anantara Rasananda Koh Phangan Villas, את Buri Rasa Koh Phangan ואת Panviman Resort המפנק במיוחד.
איפה אוכלים
ודאי תוכלו לסעוד בכל אחד מהריזורטים שהזכרתי למעלה. לרובם יש מסעדות ומטבחים ברמה גבוהה. אבל זה כנראה יהיה על צד היקר יותר.
אם אתם מרגישים שהתקציב שלכם דורש הידוק, תוכלו למצוא כמה אפשרויות בכפר שבגב החלק הדרומי של חוף זה, מאחורי המלונות, עם רחוב של חנויות ומסעדות.
המלצות
That’s Amore – Pizzeria Trattoria – מסעדה איטלקית טובה מאוד. את הפסטה שלהם הם מכינים במקום כיאה למסעדה איטלקית טובה ויש מגוון רטבים שאפשר לשלב. הפיצות ממש טובות. אכלנו שם יותר מפעם אחת.
דוכן אוכל – בפינת הרחובות הראשונה של הרחוב שיוצא מבורי ראסה יש דוכן שמכינים בו אוכל תאילנדי. מוצלח מאוד. לידו יש את דוכן הקרפים ודוכן השייקים. אפשר לדלג מדוכן לדוכן ולבנות ארוחה שלמה.
דיס-המלצות
Jip Shop – מסעדה שבהחלט אפשר לוותר עליה. אורחים שפגשנו במלון המליצו לנו עליה, הלכנו וממש לא נהנינו. המנות נראות טוב אבל הטעם מאוד מוזר. אנחנו הזמנו מנות תאילנדיות, אולי באוכל מערבי הסיפור שונה.
Thong Nai Pan Yai
הוא החלק הדרומי של הרצועה והפשוט יותר. לאורכו פזורים הרבה בתי מלון וגסט האוסים המתאימים לכל כיס.
איפה ישנים
Longtail Beach Resort – ריזורט הוא שם גדול מידי בשביל המלון הזה. החדרים שלו מאוד בסיסיים. אבל יש במקום איזה קסם שברגע שמגיעים לשם פשוט רוצים להישאר ולהרגיש בבית.
כאשר לנו בסנתיה חיפשנו את המקום הבא שלנו. חוף Thong Nai Pan Yai היה הנוף שנשקף מהחדרים שלנו ומכל מקום בסנתיה והחלטנו לבדוק את האזור. עשינו יום טיול ובין היתר הגענו ל-Thong Nai Pan Yai כדי לבדוק את האוירה והמלונות האפשריים.
מראש סימנתי לי ב-Booking.com את המלונות שנראו לי הכי מעניינים ועברנו בהם אחד אחד. החוף נראה לנו רגוע ושקט אך היה בו גם משהו עצוב וחסר חיים ודי חשבנו שנוותר ואולי נחזור להאד יואן.
את לונגטייל סיננתי מהרשימה בגלל הנראות של החדרים שלו. בגלל שהמלון נמצא בקצה של החוף לא תכננו בכלל לצעוד לכיוונו. לפני שעמדנו לעזוב את החוף יונתן החליט שהוא עושה טיול עם איתי עד לקצה החוף. אני ניצלתי את ההזדמנות ונשארתי לרבוץ על החוף.
אחרי 20 דקות הוא חוזר ואומר לי שאני חייבת לראות את המקום, שיש בו אוירה ממש נחמדה ושאולי נרצה להישאר שם. האמת שהוא היה צריך ממש לשכנע אותי לבוא איתו. הרי אני ראיתי את התמונות של המלון ב-Booking.com ואני כבר יודעת בראש שלי שאני לא אוהבת אותו. בסוף התרציתי והלכתי אחריו. מצאנו את עצמנו מעבירים שם את שארית היום עד ארוחת הערב.
המקום באמת פשוט ובכלל לא פנסי בשום צורה אבל יש בו אווירה שמחה, נינוחה וביתית. בגלל שהמלון נמצא בקצה החוף ממש צמוד לצוק זה נותן לו תחושה של אינטימיות.
העובדים נעימים ומהר מאוד גורמים לך להרגיש בבית. ביום ראשון יש להם יום קאז’ואל סאנדיי, כלומר יום ללא תלבושת אחידה, ואחרי זמן מה שנמצאים במלון, שבמהלכו הצוות מכיר את המשפחה שלך, אז גם יש הזדמנות להציץ קצת לתוך החיים שלהם.
יחד עם כל הפשטות המלון מציע כל מה שאדם זקוק לו בחופשה בתאילנד. יש בו מסעדה טובה ונעימה לישיבה תחת עצים גדולים שעושים צל טבעי. פעם בשבוע מגיעה דגה טריה מהים והמסעדה עושה ערב גריל.
יש בריכה מרווחת שצופה לחוף ונוחה לכל הגילאים. יש במלון מרכז טיפולים בסגנון תאילנדי מסורתי.
הבקתות פשוטות, כאמור, אבל יש מגוון שלהם לכל הרכב משפחתי, עם חדר שינה אחד או יותר.
אבל הדבר שהכי נהנינו ממנו, ולכן גם לא הצלחנו לעזוב, זה החוף הרחב, שפזורים בו משחקי חוף לילדים וכל הקטנטנים פשוט מעסיקים את עצמם במשך שעות. משהו קיוויתי למצוא בסריתאנו ולא קרה. אחרי צהריים מארגנים משחק כדורגל על החוף ולרוב רובצים ומקשקשים עם שכנים.
בגלל שבסך הכל המלון קטן, המבנה שלו מאפשר להשכיב את הילדים בחדר ולצאת לחוף או למסעדה עם מכשיר אינטרקום ועדיין להיות זמין אם הילדים מתעוררים.
נשארנו בלונגטייל במשך 9 לילות ולא היינו היחידים שנשארו שם כל כך הרבה זמן. במיוחד למשפחות עם ילדים המקום שואב ומקשה לעזוב. בסוף תקופה כזאת כל המשפחות והילדים כבר מכירים, כבר יושבים ביחד לארוחות, יוצאים לטיולים יומיים ביחד ומתבאסים כשמגיע הזמן של משפחה מסוימת להמשיך בטיול.
לאן מטיילים מרצועת Thong Nai Pan?
אפשר לשכור אופנוע (הרחבתי על היתרונות של השכרת אופנוע, גם עם ילדים קטנים, בפוסט על סריתאנו) ולטייל בסביבה או בכל האי. המרחקים לא גדולים ותוך 45 דקות אפשר להגיע לצד השני של האי אם רוצים.
ויש מקומות שהגישה אליהם רק עם סירה. הם לרוב יהיו היפים מבין אלה שתבקרו בהם.
באופנוע
חוף טאן סאדט (Haad Than Sadet) – חוף קטן ומאוד יפה. ידוע כחוף שבעבר מלכי תאילנד שונים היו מבקרים בו פעמים רבות. חבל שהמלכים לא שמרו על המסורת אולי זה היה משפיע על רמת הפסיליטיז של החוף.
המסעדה היחידה בחוף ממש לא מוצלחת. עדיף להימנע מביקור בה ולהביא נשנושים איתכם או להגיע בין הארוחות.
שירותים של המסעדה מוזנחים מאוד וממש לא נעים להשתמש בהם. גם מהחוויה הזו אפשר לנסות להימנע.
כדאי לבקר בחוף עצמו ולהנות מיופיו ומהרוגע שלו.
מפלי טאן סאדט (Than Sadet Waterfall) – בדרך לחוף טאן סאדט אפשר לעצור במפלים ולעשות טיול בין המפלים. או להתחיל את הטיול מהחוף עצמו איפה שהנחל נשפך לים (בקצה הדרומי של החוף) ובמעלה הנחל עד שמגיעים למפלים. הם לא מפלים מרשימים שנופלים מגבוה אלא יותר מפלונים הדומים לנחל שזורם על גבעה סלעית.
חוות פילים (Ban Tai Elephant Trekking) – נסענו להראות לאיתי פילים מקרוב ולתת לו להאכיל אותם קצת. בדיעבד לא הייתי עושה את זה. אני הרגשתי שבזה שבאנו לשם תמכנו במקום שהמטרות שלו לא כל כך הומניות. הם לא מתעללים בפילים או משהו ונראה שלרוב מכבדים את החיה, אבל עדיין מרגיש לא נכון שבעלי החיים המפוארים האלה מוחזקים בשבי למטרת תיירות.
כמה ימים אחרי הביקור שלנו בחווה פגשנו במלון שלנו אישה שסיפרה לנו שניסתה ללטף פיל באותה החווה והפיל לא אהב את זה והעיף אותה עם החדק שלו. היו לה פציעות לא נעימות. כך שנראה שהדבר גם לא כל כך בטוח. לא מאמינה שסיכנתי את הילד שלי ככה.
בסירה
Bottle Beach – חוף בחלק הצפוני של קופנגן וההגעה אליו אפשרית רק עם סירה. ישנו איזה שביל תלול מאוד שמוביל אליו דרך היבשה – לא מומלץ לנסות לעבור אותו בנסיעה.
באטל ביץ’ הוא חוף רגוע מאוד ויפה מאוד. זהו החוף שיונתן בילה בו 3 שבועות לפני שנים רבות והיו לו המון זכרונות מהמקום. לחזור לשם היה רגע מאוד נוסטלגי בשבילו. הלכנו לחפש את הבקתה שהוא גר בה, בקתה הכי פשוטה שאפשר לדמיין. היא עדיין קיימת אבל היום היא כבר לא בשימוש ונראה שהבקתות בגסט האוס הזה מוחלפות בגרסה החדשה והמפנקת יותר. יונתן גם הלך לבקר במסעדה בה נהג לאכול ולשאול על אנשים שהיו פה פעם.
הגסטהאוסים והמסעדות בחוף נקראים Bottle Beach 1 Resort ו-Bottle Beach 2 Bungalow וגם Restaurant, Bottle Beach 1 ו-Restaurant, Bottle Beach 2, כנראה בגלל שפעם זה כל מה שהיה בחוף. גם היום יש רק עוד כמה מקומות בודדים נוספים.
נראה ש-Bottle Beach 1 Resort הוא המקום הכי נעים לישון בו. יש בו בריכה, שבעונה שהיינו בה (ספטמבר) היתה ריקה ממים וטרם הושמשה ובינתיים גרה שם איגואנה גדולה.
אכלנו ב-Restaurant, Bottle Beach 2 ע”פ המלצה של משפחה שפגשנו במקום. יש להם מנות אינדונזיות טעימות – נחמד, לשם הגיוון.
לפה הגענו עם עוד משפחה שהכרנו בלונגטייל. זה נחמד לעשות טיול כזה עם עוד אנשים. הילדים יכול לשחק יחד וגם מתחלקים בעלות הסירה.
שנורקל מול חוף Haad Khom – בדרך ל-Bottle Beach עשינו עיקוף לשנורקל. הסירה עצרה בים וקפצנו. או יותר נכון, הגברים קפצו. הנשים והילדים נשארו בסירה להאכיל את הדגים ולצפות בהם באים בהמוניהם לקראת האוכל.
לחוף עצמו לא ירדנו. משם המשכנו לבוטל ביץ’.
*** והיום בפינת השטויות של יונתן: “אני סקסי ככה?”
עד כאן על החלק המזרחי של קופנגן וזהו גם פוסט המסכם את הסדרה של תאילנד, לפחות לטיול הזה 🙂
את כל הפוסטים בסדרת תאילנד אפשר למצוא כאן.
ספרו לי בתגובות למטה מה אהבתם בפוסט ומה הייתם רוצים לראות עוד בפוסטים הבאים.
וגם שתפו בפייסבוק והדקו בפינטרסט 🙂