– אפשר עם ילדים –
סריתאנו (Srithanu) היא עיירה שנמצאת בחלק המערבי של האי קופנגן והיא מרוחקת כ-25 דקות נסיעה מהעיר המרכזית תונג סאלה. זה האזור שרוב המערביים שעברו לגור בקופנגן בחרו להתמקם בו. הם מספרים שחיי הקהילה נוחים וכיף לגדל שם את הילדים. הסיבה המרכזית שבחרנו להגיע לסריתאנו היתה כי דמיינתי שנוכל להתחבר לכל מיני אירועים של הקהילה, לחבר את איתי עם ילדים מקומיים ולהנות בנחת על החוף. אני מניחה שדמיינתי משהו כמו שכונה אחת גדולה על חוף הים כשכולם חולקים שטח אחד משותף שבו הילדים משחקים והמבוגרים מחליפים ביניהם סירים עם מאכלים ביתיים, עורכים ארוחות המוניות משותפות ויושבים ורואים שקיעות. משהו שנראה ככה:
אך לא. אין אזור אחד שכולם גרים בו ומה שבטוח שרוב הבתים לא ממוקמים על הים. יותר מזה הכל מאוד מפוזר בסריתאנו, עד כדי כך שחייבים כלי תחבורה בשביל להתנייד בה אם לא רוצים ללכת ברגל לכל מקום בין 10 דקות לשעה בשמש הקופחת של תאילנד. אפשר לקרוא לשהיה בסריתאנו כחוויה ״אורבנית״ – להסתובב עם אופנוע ממקום למקום, הרבה מסעדות ומגוון של מטבחים, מכוני יוגה ובריאות הגוף. לא לגמרי החוויה שעוברת בראש כשחושבים על תאילנד.
עוד מדריכים שלי על תאילנד אפשר למצוא כאן
מפגש מקומי בסריתאנו
לגבי השקיעה המקומיים לא אכזבו.
ההתאספות היחידה שמצאתי היתה בזן ביץ’. כל יום לקראת השעה חמש בערב החוף מתמלא באנשים שבאים לראות את השקיעה, לקשקש עם השכנים ולשתות איזה קוקטייל או בירה בבר הבודד על החוף שמגיש רק משקאות. לרוב מתארגנת מדורה ומעגל מתופפים סביבה.
זה היה גם המקום היחיד שהזמנו מקום לינה בקופנגן עוד מהארץ. בקתה הממוקמת על החוף, של חברים של חבר שגרים בה במשך כמה חודשים בשנה ובשאר הזמן משכירים למטיילים. זה היה ה”הום בייס” שלנו ומשם הסתובבנו בכל אזור סריתאנו.
התניידות בסריתאנו
בשביל להתנייד באזור סריתאנו כדאי לשכור אופנוע/קטנוע. זה נשמע מלחיץ למי שלא רגיל להתנייד עם קטנוע ביומיום, במיוחד אם מטיילים עם ילדים, ומודה שגם אני אמרתי עוד בארץ שאין סיכוי שנשכור אופנוע עם הילד. אבל ברגע האמת נכנעתי כשהבנתי שזה או אופנוע או ברגל. כמובן למי שממש יתעקש ניתן לשכור רכב, עדיף 4X4 או רכב מוגבה. אבל למי שיש טיפה ניסיון אין מה לחשוש.
האופנוע מאוד נוח להתניידות, הכבישים נוחים ומחוספסים מעט כך שאין סכנת החלקה בימים גשומים וכולם נוהגים מאוד רגוע ובטוח. רוב הרוכבים אפילו לא חובשים קסדה. אם נוסעים בזהירות ולא משתוללים תהיו בטוחים. אם רוכבים עם ילדים אז מושיבים אותם בין שני המבוגרים, כמו פסטרמה חמודה בתוך כריך. אני התרגלתי לעניין ובמהרה סיגלתי שיטות איך להחזיק את איתי ביד אחת כשהוא נרדם (ולרוב הוא נרדם בנסיעות) וביד השניה להחזיק את שנינו וגם לנווט עם הטלפון ביד, בזמן שיונתן נוהג ואנחנו מאחוריו.
מאירועי הפנצ’ר שלנו
באחת הנסיעות בחזרה מתונג סאלה גילינו שיש לנו פנצ’ר בגלגל האחורי. יכול להיות שבכלל לא היינו מגלים לו חבר נסע בדיוק מאחורינו ושם לב. היה כבר לילה ובאמת המזל שלנו היה שהוא נסע איתנו וגם לא היינו רחוקים מסריתאנו. אני ואיתי עברנו לאופנוע של החבר ויונתן המשיך לאט עד לעיירה. שם השארנו את האופנוע ליד איזו מסעדה ולמחרת בבוקר טיפלנו בבעיה. מה שאני לומדת מזה שצריך שיהיה טלפון של מישהו שיכול להגיע לעזור אם נתקעים עם האופנוע בשום מקום בכל שעה וכדאי לדבר על זה עם האיש ששוכרים ממנו.
*הערת שוליים: קיבלנו המלצה להביא קסדת אופניים לילד מהבית כי אין בהשכרות האופנועים קסדות קטנות מספיק לילדים. בפועל, כמו שכתבתי בפוסט ההכנות, בכל מקום שהשכרנו היה מבחר קסדות לילדים בגדלים שונים, כך שסתם נסחבנו עם קסדה מהבית שתפסה לנו מקום במזוודה.
אז לאן יש להתנייד בסריתאנו, זו ודאי השאלה המתבקשת.
לאן מתניידים
חופים
Zen Beach: במקרה שלנו זן ביץ’ היה מחוץ לדלת אז לא היינו צריכים להתנייד :).
זן ביץ’ הוא חוף רגוע ופתוח עם מים רדודים להשתכשכות נעימה. בספטמבר החוף היה די ריק במהלך שעות היום והתמלא, כאמור, לקראת השקיעה. יש בחוף בר אחד ומסעדה אחת, שנכון לספטמבר 2018 היתה בשיפוצים.
גיליתי את החוף ביום האחרון שלנו בסריתאנו, שהיה גם יום ההולדת שלי. אחרי כמעט שבוע של הסתובבויות החלטתי שנמאס לי לזוז ושאני רוצה לשבת להירגע וגם להנות סוף סוף מזה שיש לנו בית על הים.
יונתן מאוד נהנה לנסוע על האופנוע וכך יצא שחקרנו את הסביבה לא מעט, אולי יותר ממה שהייתי רוצה. בכלל אני מהסוג שאוהב “להיתקע” במקום אחד ולא לזפזפ ממקום למקום. לאורך שנים של טיולים גיליתי שהמקומות שאני מאמצת לתקופות ארוכות גורמים לי יותר שמחה. בעצם עד אותו היום נמנענו מהחוף הזה דווקא בגלל שהוא היה נטוש רוב שעות היום, ואנחנו בטיפשותנו, במקום להנות מזה שיש לנו חוף פרטי משלנו בדיוק מחוץ לדלת, ברחנו ממנו כל הזמן.
Secret Beach: כמות האנשים שמגיעה לחוף הזה טיפה נוגדת את השם שלו. הוא לא מלא במיוחד אבל עם שם כזה הייתי מצפה לכמה מסתננים שצריכים לחצות הרים וג’ונגלים כדי להגיע אליו. החוף הסודי הוא חוף חביב קטן ונוח הממוקם צפונית לאזור סריתאנו. יש בו מסעדה אחת שמגישה אוכל נחמד ובר אחד. בשורה התחתונה לא הרגשנו שמצאנו את הפנינה של האזור.
עוד חופים צפונית לסריתאנו: Haad Yao, Had Tian ו-Haad Salad, אליהם לא הגענו אך שמענו שיפים ושווים ביקור או אפילו שהיה של כמה לילות.
אנחנו נסענו גם ל Haad Rin – כשעה נסיעה. ביקרנו חבר שגר באזור. בעצם נסענו ל-Coco Hut Resort. בטיול הזה לתאילנד איתי גילה את השחיה בבריכה וכאמור, ניסינו להגיע למקומות עם בריכות, לכן קוקו האט. לדעתי כל אורחי המלון היו ישראלים. האוירה במלון היתה כבדה, אורחים של החדרים הסובבים את הבריכה השמיעו מוזיקה משלהם שהשתלטה על המוזיקה שהתנגנה במתחם. איפשרנו לאיתי שכשוך קל בבריכת המלון וברחנו משם.
למעשה עברנו בהדרין כמה פעמים בטיול. משהו קרה למקום הזה. יכול להיות שזה היה בדיוק בחצי השני של החודש מהפול מון, אבל המקום היה ריק. בפעמים הקודמות בתאילנד הייתי בהדרין בתקופות שונות של החודש (פעם אחת הייתי 3 שבועות רצוף) והמקום היה שוקק חיים בכל שעות היום בכל הימים. נכון שלקראת הפול מון התמלא יותר, אבל לא הרגיש נטוש באף יום אחר. הפעם האזור נראה כמו עיירת רפאים. חוף הסאנרייז ריק מאדם ומסעדות ריקות בשעת צהריים.
בריכה
Loyfa Natural Resort: כשרוצים לבלות יום בבריכה, לויפה הוא בחירה מעולה. יש בריזורט שתי בריכות, אחת גדולה ומרכזית ואחת קטנה יותר שמתאימה יותר לילדים קטנים אבל גדולה מספיק כדי שגם הגדולים יהנו ממנה. שתי הבריכות צופות לים. הקטנה ממוקמת טיפה בצד הריזורט ורוב הזמן היא די ריקה. צמוד לבריכה יש בר ומסעדה ואנחנו העדפנו לבלות במתחם הזה. העברנו שם ימים שלמים ברביצה לצד הבריכה (אחד מאיתנו, השני קפץ עם איתי למים בזמן הזה) ושתיית קוקטיילים מעולים, הכי טובים שיצא לנו לטעום בטיול הזה.
הכניסה לבריכה עולה 150 באט למבוגר, שתמורתם מקבלים גם בקבוק מים ומגבות חוף.
*הערת שוליים: בדקנו כמה מלונות באזור עם בריכה וזו היתה הבחירה הכי טובה ביי-פאר. חיפשנו בריכות נעימות, מרווחות, עם אזור רדוד לקטנים, עם צל לצד הבריכה ורצוי משקיפה לים. מקום נוסף שענה על כל הקריטריונים היה Sunset Cove Resort ב-Haad Chao Phao, אבל הם לא מאפשרים כניסה של אורחים, גם לא בתשלום. אם בריכה זה משהו שמעניין אותכם אפשר לשקול להתאכסן במלון זה (לא יודעת לספר על המלון עצמו והחדרים). מלון נוסף עם בריכה טובה הוא Sea Garden Resort, לא רחוק מהקודם.
מועדוני חוף
נראה שמועדוני חוף מתחילים להתרבות בקופנגן. ומה זה בעצם? מועדון חוף הוא מתחם שיש בו הרבה אזורי ישיבה/רביצה/שכיבה שונים עם מסעדה ובר. חלק ממועדוני חוף מכילים גם מבחר קטן של מסעדות ואפילו חנויות בוטיק קטנות. בחלקם יש בריכות שחיה גדולות ומפנקות ומתקני משחקים לילדים. חלקם נמצאים צמוד למלונות. לכולם יש גישה לחוף, כמובן.
Sunset Walk בחוף Baan Tai הוא מועדון חדש מעוצב, גדול, מרווח ונעים. נמצא דרומית לתונג סאלה. יש בו כמה מתחמים של ישיבה, אזור יותר אינטימי שקרוב יותר לחוף, ואזור מוגבה מעט מעל החוף שמתאים יותר למשפחות או חבורות גדולות. במועדון כמה מסעדות שונות, ברים מפוזרים באזורים שונים, מתקני טיפוס לילדים.
בילינו במועדון אחר הצהריים שלם. זו היתה רביצה ארוכה ונעימה, איתי הרכיב לו פאזלים בנוחות על השולחן הגדול ויונתן נימנם תוך כדי.
אבל היה משהו מוזר שם. רוב הזמן המקום היה ריק, הצוות הרגיש חדש מידי ולא מספיק מנוסה, והמוזיקה היתה פופית וקופצנית לא פרופורציונלית לאווירה וכמות האנשים שהיו בו. אולי זו היתה העונה הלא מתויירת במיוחד, אולי האזור המרוחק מרוב החופים של המטיילים, או אולי זה שהמקום עדיין חדש ולא ממש מוכר או לא מצא את האיזון הנכון לקהל שלו.
למקום יש פוטנציאל אדיר להיות גן עדן של ממש.
INFINITY Beach Club: הוא מתחם שצמוד למלון באותו השם וממוקם דרומית לסאנסט וואק. יש לו חוף מרווח ובריכה גדולה וממש כיפית. מיטות זוגיות פזורות על הדשא מסביב לבריכה. בר-מסעדה משרת את המקום. הצוות נעים והמקום נראה ותיק יותר והרבה יותר נינוח ונעים מהקודם למרות היותו ישן יותר. משהו באוירה שלו היה נכון יותר ומתאים יותר לאזור ולעונה. מאוד נהנינו מהשיהות שלנו שם והצטערנו שהגענו רק לקראת סוף היום ולא היה לנו יותר שעות שמש לבלות במתחם.
אדם צריך לאכול
*הערת שוליים: רוב המסעדות המגישות מאכלים לא מקומיים (כמו אוכל איטלקי) לא באמת מגיעות לרמה של מסעדות מהמטבחים האלה במערב, כך שיכול להיות שחוות הדעת שלי על המסעדות השונות תיראה לא מתלהבת. אני מנסה להשוות לרמה האבסולוטית של כל המסעדות/מאכלים מתוך הניסיון שלי.
Loccos PizzaBar: מסעדה איטלקית קטנה ומוצלחת מאוד. ביקרנו בה כמה פעמים. בעלי המקום, היא איטלקיה והוא מדרום אמריקה, והצוות, מכל מיני מקומות בעולם, חמודים מאוד. תמיד השיחה איתם זורמת ולמדנו מהם הרבה עובדות משעשעות על המקום או המקומות שכל אחד מהם הגיע ממנו. יש להם פיצות טעימות, טעמנו גם את הלזניה שהייתה טובה. אחד היתרונות של המסעדה שהיא פתוחה עד 23:00 בלילה. שאר המסעדות באזור נסגרות ב-22:00. זו היתה תגלית מעולה ביומולדת שלי, כשנמרחנו עם הזמן והרגשנו שנעלם לנו הערב וכל המקומות היו לקראת סגירה.
המסעדה בשנה הקרובה אמורה לעבור למיקום חדש ומרווח מעבר לכביש.
Cookies Cafe: בית קפה מעולה לארוחות בוקר מגוונות. אכלנו בו כל בוקר ולא חשבנו בכלל לנסות לגוון.
Nok’s Kitchen: מסעדה מקומית עם אוכל תאילנדי טוב. זו המסעדה שהשארנו את האופנוע עם הפנצ’ר לידה וכך גילינו אותה.
EAT.CO: מסעדה טבעונית מומלצת. מנות גדולות ומגוונות. גם לא לטבעונים.
Il Barracuda: עוד מסעדה איטלקית. היא נחשבת למסעדה טובה. מנת הברקודה אמורה להיות מנת הדגל של המקום. המנה לא באמת מצדיקה לקרוא על שמה למסעדה, הדג פשוט לא עשוי בצורה טובה. לדעתי הם לא ממש יודעים לעשות מנות דגים. הן לא גרועות אבל לא מצדיקות את ההייפ. הפיצה שלהם לא רעה.
אפשר להימנע
Sunshine Restaurant: מסעדת המבורגרים חדשה, נקיה ונעימה. הם פספסו את הקונספט של קציצת ההמבורגר. הוא נראה מעולה אבל הטעם והמרקם שלו דומה יותר לשפונדרה מתובלת בצורה שלא קשורה להמבורגר. היה שם משהו כל כך מוזר שחששנו שהבשר מקולקל. יש לציין שלא נרשמו אירועי מעיים בעקבות הביקור.
שוק
Sunday Walking Street Market: בימי שבת בתונג סאלה מתקיים שוק ערב בין השעות 18:00-22:00. שוק עם דוכני בגדים, מזכרות וגם, כמובן, אוכל.
מסיבה
Seaboard Bungalows ב-Haad Yao: בכל יום רביעי על החוף של המלון נערכת מסיבה חביבה ויריד אומנים קטן. המסיבה מתחילה יחסית מוקדם ולכן מתאים לבוא אליה עם ילדים.
*סיפור צד: יש להם קטע עם בולים. הם נותנים עודף בבולים, לפחות כך חשבתי בהתחלה. כל פעם שהלכתי לקנות משהו בסבן אילבן קיבלתי עודף ובולים. הסתכלתי על הבולים וחשבתי לעצמי, מי בימינו עוד יש לו שימוש בדבר המוזר הזה, ועוד בצורה כל כך נרחבת שאנשים חושבים שזה הגיוני לתת עודף בבולים.
ואז ישבנו במסעדה האיטלקית Loccos PizzaBar ובזמן שהילד היה עסוק עם משהו ועוד לא היה מוכן לעזוב הלכתי לקנות נשנושים שיהיו בבית וחזרתי עם עודף ובולים. איך שהמלצרית (אוסטרלית במקור) ראתה את הבולים קפצה עלינו ושאלה אם אנחנו צריכים אותם. ברור שהייתי חייבת להבין למה היא רוצה אותם.
אז מסתבר שזה משהו כמו שפעם הילדים היו מדביקים תמונות של כדורגלנים בחוברת ואחרי שהיא הייתה מלאה היו מקבלים משהו. אז גם פה. יש דף שאותו ממלאים בבולים בשיטת הבינגו ובסוף מקבלים איזו שטות. מסתבר שזה רץ ממש חזק פה. מלצרים מעדיפים בולים על פני טיפ.
אחרי המקרה הזה התחלנו להיתקל בעוד אנשים שמתעניינים בבולים שלנו. לבסוף גם גיליתי שניתן לשלם בהם חזרה בסבן אילבן (פעמיים זה עזר כשבדיוק לא היה לי בארנק מספיק כסף קטן).
עד כאן על אזור סריתאנו. אם מעניינים אותך עוד דברים על האזור אפשר לכתוב בתגובות למטה ואענה בשמחה על כל שאלה.
אם אהבת את הפוסט אפשר לשתף בפייסבוק או לשמור בפינטרסט לאח”כ.
